ילדי גן

פעם היינו מצלמים על פילמים, מפתחים את התמונות המוצלחות, ומתייחסים אליהן ביראת קודש. היינו מסדרים אותן באלבום או בקופסא, ונותנים לילדים לגעת בהן בהשגחה בלבד,

אני מאד אוהבת את הים. את הריח של המים. את מגע החול הדקיק. אני ממש לא מבינה איך אנחנו לא מגיעים יום-יום לים. בסך הכל

הפטנטים האולטימטיביים שיעזרו לכם לישון עוד שעה בבוקר שבת

אחר צהריים שכולו צבוע בצבע אחד. אתם יכולים לבחור את הצבע בעצמכם, או להסתכן, ולתת לילדים לבחור צבע. אז מתחילים? נניח אדום. לובשים בגדים אדומים, גם

הילדים שלי התחנכו בקיבוץ. זה אומר שהייתי אוספת אותם ב-16:00. בדרך הביתה היינו מתכננים מה נעשה אחר הצהריים: נלך לגינה נזמין חברים נשחק במשחק זיכרון

בסוף המאה הקודמת, פרצה להקת “מיומנה” לתודעה, והפכה לדבר האמנותי החם בארץ. עשו ב”מיומנה” חושבים ואמרו, למבינים הרבים שבאו לראות אותנו יש וודאי ילדים או

למחרת יום הולדת 5 של הג’ינג’י, שחל בסוכות, שאלה אחותו בת השנתיים וחצי “מתי יהיה לי יום הולדת?” – קודם יהיה יום הולדת לסבא ג’קי,

זמין, יצירתי וזול.
פשוט לצייר בגיר על המדרכה.