את החופש בגדול שלנו חתם יום כיף בתל אביב, בשכונת התקווה, שם שוכן מרכז המבקרים של דואר ישראל.
התזמון לא היה מקרי. ראש השנה, החג של הדואר, התקרב והקשר היה ברור כשמש (שקפחה מעל ראשינו): נלמד איך הדואר פועל, ואז נשתמש בו… למשלוח שנות טובות.
הביקור בדואר מיועד לקבוצות בלבד, לא נרתענו, אספנו קבוצה, תיאמנו מועד ונסענו.
מרכז המבקרים נמצא בשכונת התקווה בתל אביב, אז תפרנו לנו כבר יום טיול מלא חוויות בשכונה.
חוויה 1: נסענו לתל אביב ברכבת
חוויה 2: נסענו באוטובוס למרכז המבקרים (אוטובוס עירוני הוא חוויה בפני עצמה לכפריים)
חוויה 3: מרכז המבקרים של הדואר, הפעילות המסכמת היא שליחת מכתבים – אנחנו שלחנו שנות טובות שהכנו מבעוד מועד.
חוויה 4: טיילנו בשוק התקווה הצבעוני (אפילו יותר לפני החג) ואכלנו במסעדה בשוק.
ושוב רכבת והביתה.
משלוח מכתב בדואר וקבלת תשובה הוא חוויה נפלאה לילדים. אז כתבו לסבא וסבתא מכתב, או שלחו שנה טובה, גם אם הם גרים שני רחובות מכם (כמו במקרה שלנו).
סבא וסבתא טובים (שוב, כמו במקרה שלנו) גם ישלחו תשובה.
תחושת החשיבות והבגרות של ילד שמקבל מכתב הממוען על שמו היא אדירה.
זו הזדמנות ללמד איך כותבים מכתב, הקטנים יותר יכולים לצייר, למדו אותם איך כותבים כתובת, לכו יחד לסניף הדואר לקנות בולים, הסבירו להם היכן מדביקים בול, לכו יחד לתיבה, שלשלו את המכתב ואז חכו לתשובה.
כתיבת שנה טובה היא חוויה מקרבת, אפשר לדבר עם הילדים על המשפחה:
– מה נאחל לכל אחד, ולמה?
מכאן אפשר לפתח שיחה:
– מה היינו רוצים שיאחלו לנו?
– מה אנחנו מאחלים לעצמנו?
– והכי חשוב, מה אנחנו יכולים לעשות כדי שמשאלותינו תתגשמנה?
ולסיום סיפור קטן ששמענו בסיור:
“בעבר היה מקובל שמקבל המכתב היה זה ששילם עבורו.
איך הנוהג השתנה?
שר הדואר האנגלי ראה בחורה בוכה בתחנת הרכבת. הוא בירר ומצא שהיא בוכה כי האהוב שלה שיצא למלחמה שלח לה מכתב אך אין לה די כסף לפדותו. השר מיד נתן לה כסף לפדיון המכתב. בעקבות המקרה הוא החליט להפחית את התשלומים על משלוח דואר ולחייב את השולח בדמי המשלוח, כדי שמקרים כאלו לא יישנו.”
