כשאני הייתי ילדה לחורף היה טעם של מיץ תפוזים
ולאבטיח הראשון של הקיץ היה ניחוח של שמש, חול וים.
רוב הפירות והירקות היו עונתיים. היו קונים לנו אותם בעונתם, כשטעמם בשיאו ומחירם זול.
היום אפשר לקנות ענבים בפברואר ותפוזים באוגוסט, ואנחנו לא מספיקים להתגעגע אליהם…
ובכל זאת, למרות שהיו תפוזים בקיץ, עונת התפוזים נפתחת ע-כ-ש-י-ו.
זה הזמן לקנות שקית תפוזים למיץ, לסחוט אותם ולשתות המון מיץ תפוזים.
את מיץ התפוזים סחטנו בגינה, גם כי היה מזג אויר נעים, ושקיעה בכתום תפוז מרהיב, וגם כי אמא (זו תמיד אני) לא רצתה ללכלך את הבית הנקי שלה.
לבגדים דאגתי פחות, במקרה* הילדים לבשו כתום… אז גם אם ישפריץ מיץ – מי יידע?
וברצינות, אני לא מפחדת מכתמים, אני יודעת איך לטפל בהם. את הילדים הכנסתי לאמבטיה ובמקביל הכנסתי את הבגדים לקערת מים חמים עם פקק של וניש קליה ג’ל. בערב, כשהם הלכו לישון, הפעלתי מכונת כביסה.
פשוט – לא?
מקליפות התפוזים, אפשר להכין סוכריות. אלא שאז צריך לחשוב על שני דברים:
לקנות תפוזים עם קליפה עבה ולא את אלו שמיועדים למיץ
לחשוב מי יאכל את הסוכריות. ולא, “אמא” זו לא תשובה טובה (למרות שהיא נכונה).
עם כל ההסתייגויות, הנה לינק למתכון של רוני ונציה לסוכריות מקליפות תפוזים. בהמשך אותו עמוד יש גם מתכון לריבת תפוזים.
* מקריות לא היתה פה. הכנת מיץ התפוזים היתה אחת מהפעילויות שלנו ליום כתום.
