(מוקדש באהבה למשפחות ההייטק)
בבוקר יום חורפי סוער במיוחד, הבטיח אבא לאמא שהוא יחזור הביתה מוקדם.
– מה זה “מוקדם”? ביקשה אמא למודת הניסיון לדעת.
– שבע בערב, אם הכל יסתדר, בסדר?
– בסדר גמור, נרגעה אמא.
זה נחמד. שבע בערב היא שעה מוקדמת בהשוואה לשעה תשע הרגילה.
נוכל לאכול יחד ארוחת ערב.
(אבל אם אבא יחזור בארבע אחרי הצהריים, הילדים עשויים להיבהל למראהו באור יום…)
היום חלף במהרה ואחר הצהריים, אחרי הגן, שאלתי את הילדים:
– רוצים להכין בעצמכם מרק לארוחת ערב?
רוצים, בטח שרוצים.
 |
 |
 |
רחצנו היטב פנים וידיים,
ניגבנו טוב, טוב, את כל שיירי הנזלת, לבשנו סינרי טבחים, ולעבודה…
יש בתים בהם ניתן להכין מרק ירקות עשיר ממה שמוצאים בבית, אצלנו בדרך כלל צריך לצאת לקניות מבעוד מועד.
נזדקק גם לסכין חיתוך חד לאמא, וחד פחות לילדים ולקרש חיתוך.
תשכחו ממג’ימיקס – אנחנו מחפשים תעסוקה לאורך זמן…
אמא (זו אני) קצצה בצלים, קילפה וחתכה את השורשים לקוביות קטנות, והקפידה לוודא שהאפים לא ידלפו.
שרון בת ה-3 קילפה קישואים וחתכה אותם – עם אמא.
טל בן ה-5 וחצי הפתיע וקילף את תפוחי האדמה ממש לבד, וחתך אותם בסכין יחד עם אמא הגאה.
כולנו יחד פירקנו את הכרובית לפרחים קטנים.
כשהירקות היו קלופים, חתוכים ורחוצים – שמנו סיר גדול על הכיריים והתחלנו לבשל. הבית נמלא ריח ניחוח, זגוגיות החלון התכסו באדים והטבחים הצעירים ציירו עליהן בשמחה.
את הזמן שנותר עד שהמרק יהיה מוכן, השקענו בעריכת שולחן לפי כל כללי הטקס, הוספנו תפריט מאויר, אמא כתבה מה בתפריט, והילדים ציירו וקישטו אותו.
בשבע בערב, כמובטח, הגיע אבא.
ציפו לו בית חם, ניחוח מרק ביתי, שולחן ערוך, שני ילדים נרגשים ורעבים,
ציפו לו בית חם, ניחוח מרק ביתי, שולחן ערוך, שני ילדים נרגשים ורעבים,
ואמא אחת מאד-מרוצה-מעצמה.
בינינו? בצדק:
בינינו? בצדק:
· גם בילינו אחר צהריים חורפי בכיף,
· גם פיתחנו יכולות מוטוריות ובטחון עצמי אצל הטף,
· גם האכלנו אותם בירקות
· וגם… התחנפנו לאבא שממש אוהב מרקים
