הילדים שלי התחנכו בקיבוץ.
זה אומר שהייתי אוספת אותם ב-16:00.
בדרך הביתה היינו מתכננים מה נעשה אחר הצהריים:
נלך לגינה
נזמין חברים
נשחק במשחק זיכרון של דורה
אבל כל זה אחרי חצי שעת צפייה בטלביזיה.
למה?
כדי שאני אספיק, מהר-מהר, לסדר מיטות, להכניס כלים למדיח ולהפעיל מכונת כביסה.
מידי פעם הם היו מגיעים לברר מה אני עושה ובעיקר…
מתי אני כבר באה לשחק.
– תנו לאמא לסיים ואני כבר באה!
– לא!!! אל תגעו בכביסה המלוכלכת!
טעות.
גדולה.
זה היה חלון ההזדמנויות שלי לרתום אותם למטלות הבית.
כדי שבגיל 12 הם לא יגידו לי שהם לא יכולים לעזור כי הם לא יודעים איך לכבס…
כמעט פיספסתי אותו.
כשאתה בן שלוש-ארבע-חמש כביסה נראית לך כמו כיף גדול.
אתה עושה דברים של “גדולים” וגם מבלה עם אבא או עם אמא.
לכן לנו, ההורים, כדאי להיפטר מהר מהשאיפה ליעילות, ולהתייחס לכביסה כאל עוד פעילות עם הילדים!
אפשר לשחק וללמוד המון כש”עושים כביסה”:
קודם כל ממיינים: צבעים כהים ובהירים, כביסה עדינה והרתחה.
אחר כך מרימים את הכבסים מהערימה שבחרנו לכבס ומכניסים למכונה.
צריך למדוד אבקת כביסה ולהכניס לתא השמאלי,
למזוג מרכך לכוס קטנה ולהכניס לתא הימני,
צריך לבחור את תכנית הכביסה, לסובב כפתורים, ללחוץ על מתגים – והמכונה מתחילה לכבס.
אם יש לכם מזל, יש לכם מכונה עם דלת צד שקופה,
ואז זה ממש מהפנט לבהות בכביסה המסתובבת.
עכשיו יש לנו זמן לשחק בלגו.
כשהמכונה תסיים לעבוד, צריך להעביר את הכביסה הרטובה והכבדה למייבש.
או, יותר טוב, לתלות אותה.
להרים בגד רטוב לחבל גבוה זו פעולה שמחזקת את חגורת הכתפיים.
אם זו משימה קשה מידי, אפשר להרים את ילדכם הקטן והוא ישים אטב כביסה (והנה הוא מתאמן באחיזת צבת),
אם יש לכם אטבים צבעוניים, אפשר גם לבקש מהילד לבחור ולהגיש לכם קודם את האטבים האדומים ואחר כך את הכחולים.
כשהכביסה יבשה, אפשר לקפל אותה יחד.
אל תתחילו בקיפול סדיני הגומי, רחמים, התחילו בקיפול מגבות מטבח ומכנסיים קצרים.
שחקו במשחק הזיכרון. עם הגרביים! מדהים לראות כמה מהר הם ישדכו זוגות.
כשהכביסה מקופלת, שוב ממיינים:
הבגדים של אמא – לארון שלה, הבגדים שלך – לשידה ומגבות המטבח – למגירה במטבח.
כבר אמרנו שהעבודה ביחד אינה יעילה כלל וכלל!
במקום להקדיש חצי שעה לכביסה, תתעסקו בזה שעתיים, אבל…
- בילינו יחד
- הילדים רכשו מיומנויות בסיסיות
- הם שותפים למטלות הבית
- הרווחנו העצמה אישית, “אני גדול ויכול”
- עבדנו על מיון, קיבוץ, שיום לצבעים
- פיתחנו מוטוריקה עדינה וגסה
- ובטוח שיהיו גם המון צחוקים.