כל אחד מאיתנו זקוק לפינה הפרטית שלו. מקום בו יוכל לעסוק בענייניו בשקט.
כשמדובר בילדים, שהם קטנים יחסית, גם פינה אישית ממש קטנה תספיק.
הרבה “דירות” החליפו ילדי בשנות חייהם הלא רבות.
היה להם בית קרטון מאריזת הטלביזיה של סבא וסבתא (טרום עידן ה-LCD השטוחות), היה להם אוהל כדורים קטן בסלון, ואוהל סיירים גדול בחצר, היה להם בית מתחת לשולחן האוכל הגדול – שכולו נעטף בשמיכות, ויחד פינטזנו על בית על העץ שגדל בחצר.
הבית הכי אהוב עד כה היה הבית מקרטון הטלביזיה שהם שיפצו בעזרתה של סבתא מלכה. כדי לבנות בית כזה צריכים להשיג קופסת קרטון גדולה. בעתות מצוקה, אפשר לקנות קרטונים בחנויות למכשירי כתיבה או יצירה ולבנות גם את הקופסא לבד.
מתחילים בתכנון מיקום הדלת והחלונות וחיתוכם בסכין יפני (על ידי מבוגר). צובעים את ה”קירות” בצבעי גואש או אקריל, אחרי שהצבע מתייבש מתחילים בקישוט הבית ובריהוטו.
יצירת הבית יכולה להעביר שני אחרי צהריים עסוקים, המשחק בבית – יקנה לנו עוד הרבה שעות שקט תעשייתי.
אפילו שמואל, הכלב המשפחתי שלנו, שהקפיד מאד לא להיכנס למלונתו, אהב להתארח בבית של הילדים.
יצירת הבית יכולה להעביר שני אחרי צהריים עסוקים, המשחק בבית יקנה לכם עוד הרבה שעות של שקט יחסי.
