יאגו אחהצ.png

מתי לפנות להדרכה הורית?

 

מתי אתם הולכים לרופא ילדים?

מתי אתם מכניסים את המכונית למוסך?

אתם מחכים שהילד יידבק בשפעת החזירים או מחסנים אותו?

אתם מצלצלים לגרר כשהמכונית נתקעת או שאתם דואגים להכניס אותה למוסך לטיפול 10,000 בזמן?

האם אתם מטפלים במשברים? או, משקיעים ב"טיפול מונע"?

יש מי שפונה להדרכה הורית כשבן השנתיים צורח עד שהוא מקבל בדיוק את מה שהוא רוצה, והאסטרטגיה שלו עובדת!

יש מי שפונה להדרכה הורית רק כשהתיכוניסטית הפרטית שלו חוזרת מטושטשת ב-3 לפנות בוקר ומסרבת לומר היכן בילתה.

ויש מי שמגיע ל"טיפול מונע".

אז מה עושים בקורסים להדרכה הורית?

הדרכה הורית יוצאת מתוך התפיסה שהאחריות ליחסים בין הורים לבין ילדיהם היא קודם כל האחריות שלנו, המבוגרים.

כאשר, בעקבות הדרכה, הורה מתחיל להתנהל אחרת באינטראקציה עם ילדיו, הילד אוטומטית מגיב אף הוא אחרת ונוצר שינוי.

אנחנו ההורים מתפקדים פעמים רבות במצב של "טייס אוטומטי". כלומר, אנו מגיבים למצבים מסוימים שחוזרים על עצמם באותו האופן: "אלף פעם אמרתי לך ש..." או "למה אני מקבלת יחס רק כשאני מתעצבנת?", והפלא ופלא - זה לא עוזר.

בהדרכה הורית אנחנו בוחנים את מצב "הטייס האוטומטי" שלנו ומנסים למצוא דרכי התמודדות אחרות, אפקטיביות יותר. הדרכה הורית עוזרת להורה לשים דגש על ההתנהלות שלו במערכת היחסים עם הילד, היא משקפת להורה את היחסים ביניהם ומאירה את המקומות בהן אפשר היה ורצוי היה להתנהל אחרת.

 

מכאן, ניתן להסיק שרצוי להתייחס להדרכה הורית כאל טיפול מונע, בבחינת "חכם יותר לומד מניסיונם של אחרים". מתי הכרחי להגיע להדרכה? כאשר מגיעים, ברמה יומיומית, למצבים של תסכול, כעס, מריבות ואבדן שליטה.

 

בהדרכה הורית לפי שיטתו של אדלר (לפיה אני עובדת) לומדים שפה חדשה שכוללת ביטויים כמו שיתוף ושייכות, ומקבלים כלים להתמודדות עם תסריטים יומיומיים, שלמרבה הפלא דומים מאד בכל הבתים.

העבודה בקבוצות מעשירה את סל הדוגמאות – מחד, ואת הרעיונות לפתרון – מאידך.

ניתן גם לקבל הדרכות פרטניות, אלו מותאמות ספציפית לבית המטופל, ומאפשרות פרטיות.

 

אם כך איך נדע מתי לפנות להדרכה הורית?

©          במצבים של התלבטויות, בלבול וחוסר ודאות

מצבים אלו שכיחים אצל הורים לילד ראשון. כל התנסות איתו היא ראשונית. לרב אין ידע או ניסיון קודם מה שמוביל לחוסר בטחון.

חשיפה לספרות בנושא, עצות כלליות מאנשי מקצוע באינטרנט ובתקשורת, טיפים של הסבתות ושל חברות טובות -  כל אלה לפעמים יותר מבלבלים מעוזרים.

במקרה כזה, רצוי לפנות להדרכה מסודרת ולהיצמד לתיאוריה אחת.

©          במצבים בהם אנו חשים לעתים תכופות כעס ותסכול

כאשר אנו ההורים חווים שוב ושוב אותן התמודדויות עם הילדים, וסובלים מחזרות על אותה התנהגות מפריעה: נדנוד אינסופי, מריבות בלתי פוסקות בין אחים, התפרצויות של ילד כשהוא נענה בשלילה, וכו'.

בהקשר זה, חשוב לדעת שמה שהורים מגדירים פעמים רבות כ"קשיים אופייניים" לילדים בני שנתיים, חמש או שתים עשרה, הם לעתים קרובות קשיים של ההורים עצמם. לכן מי שזקוק להדרכה ולטיפול ברוב המקרים - הם ההורים ולא הילדים.

©          במצבים בהם אין תיאום ושיתוף פעולה בין ההורים

כאשר כל אחד מההורים רואה את ההורות באופן אחר, וכל הורה מושך את היחסים עם הילדים למקום אחר. מה שיוצר בלבול ומבוכה אצל הילדים.

 

לסיום, אתם מוזמנים "לבחון" את יחסיכם עם הילדים בעזרת השאלון הבא:

 

1.    האם אתם צריכים לחזור על כל בקשה "אלף" פעם?

2.    האם "טקס" ההליכה לישון לא נגמר?

3.    האם ה"לא" שלכם הופך בסוף ל"כן"?

4.    האם יש אצלכם במשפחה מריבות בלתי פוסקות בין הילדים?

5.    האם שיחת טלפון אישית הפכה למשימה בלתי אפשרית?

6.    האם כאשר אתם מתעניינים כיצד עבר היום בגן או בבית הספר התשובה היא:"כיף" ובעצם שום מידע אחר לא מנודב?

7.    האם אתם עושים עבור ילדכם דברים שהוא יכול ויודע לעשות בעצמו?

8.    האם אתם מוצאים עצמכם כל יום כועסים או מותשים מההתמודדות עם הילדים?

9.    האם הילדים מנדנדים בלי הפסקה?

10. האם יש דברים שאתם רוצים לשנות ולא יודעים איך?

 

 

אם עניתם על לפחות 3 שאלות ב"כן" מומלץ לפנות להנחיה הורית.

 

אפרת תמרקין (B.Ed) מנחת הורים

מוסמכת מכון אדלר