יאגו אחהצ.png

אחר צהריים קסום בלי הילדים

 

אחת עשרה שנים וחצי הן יותר מ- 4,000 אחרי צהריים עם ילדי, בכורי בן ה... אחת עשרה וחצי, ואחותו בת התשע - כמעט.

את רב אחרי הצהריים ביליתי איתם.

גם כשהם רעו בשדות חברים, או היו בחוגים, אני תיאמתי, סידרתי, הבאתי והחזרתי.

על מנת לשמור על שפיותי (היחסית), הבנתי שלעתים כדאי שאבלה את אחרי הצהריים שלי בלעדיהם.
אפשר לבד עם עצמי, או עם בנזוגי, או הכי שווה - עם חברות.
כל חובבות הבנזוגים, לא לקפוץ. גם אני אוהבת אותו. אבל, וזה אבל גדול...
אם הוא בא איתי יש שני חסרונות גדולים. אני משקיעה יותר זמן במציאת פתרונות ל"סידור לילדים" ופחות זמן בשופינג – שנראה לו מיותר בתכלית.

אז ככה, מידי פעם, אני מבלה עם חברותי. לרב אנחנו מתהוללות מאוחר בערב, מתענגות על אוכל משובח ועל שיחות משובחות לא פחות - מאיר שלו, שפינוזה והשיפוץ המזעזע של השכנה ממול. זה קורה פעם בחודש לערך.

לעתים נדירות, כשכולנו יחד מצליחות להנדס אחר צהריים שבו כל שותפינו להורות יכולים לקחת אחריות על הצאצאים שלהם. אנחנו נוסעות לשופינג בעיר הגדולה או הולכות לספא מפנק. אנחנו מנתקות את הנייד (סתאאם, סתאאם) ומקוות שאף אחד לא יחטוף חום, לא הקטנים ולא האבאים שלהם.

זה מצליח לנו בערך פעם בשנה, אבל ההפוגה הזו חשובה ומומלצת ביותר. זה יותר זול מפסיכולוג. בעצם, זה לא יותר זול מפסיכולוג, אבל זה הרבה יותר כיף.

 

נ.ב. יש הרבה חן בגם בילוי בבית בלי הילדים, אבל זה מומלץ רק למי שמסוגל להיות בבית בלי להפעיל מכונת כביסה או מייבש, או לאסוף אוטומטית צעצועים מהסלון.

בקיצור, לא מומלץ.