יאגו אחהצ.png

"ילדים, לנו אין חופש!!!"

או, איך צולחים את החופש עם הילדים 

ישנם דברים שלא משתנים, ההורים שמגיעים לקבוצות ההנחיה שמתקיימות בקיץ או בחגים, מקטרים: "אני סופרת ימים לסוף החופש", "למה אני לא מקבל חודשיים חופשה מהעבודה?" או "מתי כבר ייקצרו את החופש הגדול?"

חודשי החופש שלהם, הם חודשי עבודה כפולה בשבילנו ההורים. אנו ממשיכים לעבוד במשרה הרגילה ונוספת לנו המשרה החדשה "קצין בידור ילדים ראשי". אנחנו מגייסים כל רעיון יצירתי שמגיע אלינו, כל קשר משפחתי אפשרי ובעיקר את יתרות המינוס בבנק... הכל כדי שכולם יהיו מרוצים.

אפשר גם אחרת, בואו נפרק את מפלצת החופש לארבעה חלקים ונטפל בכל חלק בנפרד:

1 "משעמם לי..."

ילד משועמם מנדנד יותר, נצמד להורים או רב עם אחיו.

מי בעצם אחראי על השעמום שלו? האחריות היא לא של ההורים, היא של הילדים. אולם הם לא נולדים עם היכולת להעסיק את עצמם, זוהי יכולת נרכשת.

ההורה צריך "להתניע" את התהליך, להציע רעיונות, ואפילו להתחיל בפעילות אותה ימשיך הילד באופן עצמאי.

חשוב להבחין בין פעילויות שהילד יכול לעשות רק יחד עם ההורה: "איתי", לבין פעילויות אותן הילד יכול לעשות לבד כשההורה נוכח ומשגיח: "לידי".

הפכו את החופש הגדול להזדמנות – הזדמנות ללמד את הילד להעסיק את עצמו.

הכינו יחד עם הילד "בנק פעילויות"- רשימת פעילויות אהובות שהוא יכול לבצע לבדו, תלו אותה במקום בולט בבית (לילדים שעדיין לא קוראים - אפשר לצייר את הפעילות), כשיגיע "אמא! משעמם לי" הפנו אותו לרשימה, שיבחר מה לעשות, בעצמו!

מומלץ לכוון את הילד לפעילויות שמשיגות תוצאות והצלחות בפרק זמן קצר, כדי שיצליח וירוויח את התחושה של "אני יכול".

 

2 "מה עושים היום?"  

ילדים זקוקים לסדר יום קבוע ולמסגרת, במיוחד בחופש הגדול!

כאשר הילדים ללא מסגרת כלל, הם מרגישים פחות בטוחים ופחות רגועים והתנהגותם מלאה בכעס, בעצבנות ובאלימות.

בנו עם הילדים מערכת פעילויות שבועית קבועה, תנו להם מקסימום דרגות חופש בקבלת ההחלטות לגבי פעילויותיהם, בהתאם לגילם ובמסגרת המגבלות והאפשרויות המשפחתיות.

דוגמא:

יום ראשון: בוקר – יצירה בפלסטלינה/פימו,  אחר הצהרים – הליכה לים

יום שני: בוקר - קוראים ספר, אחר הצהרים – חברים

יום שלישי: בוקר – בישול ארוחת הצהריים,  אחר הצהרים - בריכה 

יום רביעי: בבוקר - סרט בקולנוע או ב-DVD, אחר הצהרים – פעילות חופשית

יום חמישי: סידור וניקוי החדר, אחר הצהריים – טיול אופניים בסביבה.

סדר היום אמור ליצור שעות קבועות לפעילויות הפנאי והחובה – מחשב, קריאה, טלביזיה, חברים, משחק, בילוי מחוץ לבית, מקלחת, ארוחות ושינה.

אפשר גם להשאיר "זמן חופשי" ביום בו הילד קובע מה הוא עושה. אפשר להגדיר חלק מן הפעילויות כחובה וחלק - בחירה.

אם רוצים שהילד לא יתמכר לטלביזיה או למחשב, אפשר להכניס זאת לסדר היום ולהגדיר מגבלת שעות צפייה או צפייה בתכניות מסוימות בלבד.

חשוב להזכיר לילד בכל בוקר, מהי התוכנית היומית שלו. הילדים רגילים לסדר יום מהגן ומביה"ס והוא מספק להם תחושת בטחון ורוגע. 

 

3 חוקים וגבולות  

החופש נותן לילדים הרגשה שאין חוקים, אין גבולות, הכל מותר.

הולכים לישון מאוחר, קמים מאוחר, מתבטלים ועושים מה שרוצים.

חשוב להבהיר שחוקי הבית חייבים להישמר גם בחופש, מה שמשתנה הוא הגמישות שלהם! כך: שעת שינה יכולה להתאחר, במקום ארוחת הצהרים אפשר לעשות פיקניק בחצר, מותרת אמבטיה עם קצף אמבט, זמן הצפייה בטלביזיה מוארך וכו'

חשוב שהילדים יבינו שמדובר ב"חוקי החופש הגדול" ושסדרי הבית הרגילים ישובו ב-1 לספטמבר.

ההחלטה על הגמשת החוקים והתאמתם לחופש צריכה להתקבל יחד עם הילדים ועל דעת כל בני הבית. עם זאת, בחופש, יותר מתמיד חשוב לשמור על גבולות ברורים בכל מה שקשור להתנהגות עם האחים ובני הבית. החוקים צריכים להיות ברורים, תוך מתן עידוד על התנהגות רצויה, ובירור לגבי התנהגות לא רצויה.

 

4 "אמא, הוא מציק לי!"

בחופש, אנו נמצאים יחד יותר שעות ביממה. השהות המשותפת גוררת יותר מריבות ומתחים בין ההורים לבין הילדים ובין הילדים לבין עצמם. חשוב לומר שמרבית המריבות בין אחים הם למעשה תחרות על תשומת הלב של ההורים. לכן, כשההורים יותר בבית, הסיכוי למריבות גדל.

אל תיכנסו למלכודת של שיפוט במריבות ביניהם! קבעו קווים אדומים שעליהם אין לעבור, למשל - בלי אלימות! במקרה כזה אתם מפרידים כוחות, בלי בירורים.

אל תנסו להבין מי התחיל ולמה... לא תצאו מזה, תנו להם למצוא את הדרך לנהל את היחסים ביניהם ללא התערבות הורית.

 

החופש הוא הזדמנות נפלאה לממש את כל התוכניות החינוכיות שלא הספקנו לבצע כל השנה...

קחו אותו בקלות, אתם לא חייבים לשעשע את ילדיכם ללא הפוגה, החופש הוא, הוא ההזדמנות ללמד את הילדים להיות אחראים על זמנם הפנוי, נצלו אותו כדי להראות להם שהם מסוגלים לתפקד עצמאית.

צאו לחופש ממשרת "קצין הבידור", תגלו שכאשר שמישהו מסיר מעצמו את האחריות, יהיה מישהו אחר בסביבה שייקח אותה, ורצוי שזה לא יהיה בן הזוג... 

 
אפרת תמרקין (B.Ed) מנחת הורים
מוסמכת מכון אדלר